<h1>התרומה סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף יט:</h2>
אין עושין תכשיטין לעכו"ם נזמים וטבעות (י"ט ע"ב). ואין מוכרין להם במחובר לקרקע משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ודרשינן נמי לא תתן להם חן כדאמר רב יהודה אסור לאדם שיאמר כמה נאה עכו"ם זה. ופליגי בהא בין ר"י בין ר"מ. לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי נתינה ומכירה לגר ולעכו"ם. ור"י או' דברים ככתבן לגר בנתינה ולעכו"ם במכורה אבל נתינה לעכו"ם אסור. משמע דהכי הלכתא כר"י דאסר מתנת חנם לעכו"ם דבפ' מי שהוציאוהו אמרי' ר"מ ור"י הלכה כר"י. ובתוספתא שנינו אם היה שכנו ומכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו. והשתא נמי לא תקשי מתני' דשולח אדם ירך לעכו"ם וגיד הנשה בתוכה דמשמע שולח במתנה ודורון. ואלו בפ' כל שעה משמע דאתי' כר"י אבל בשכנו ומכירו מותר. והא דאסור למכור לעכו"ם במחובר לקרקע היינו דווקא בארץ ישראל דהוי מצוה התלויה בארץ. אבל בחוצה לארץ שרי.
